החלטה בתיק ו"ע 119/07 - פסקדין

1.       לפנינו בקשה לקיצור תקופת הצינון הקבועה בסעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הצינון), שבגדרה מתבקשת הוועדה לקצר באופן משמעותי את תקופת הצינון בת השנה הקבועה בחוק. המשיבה סבורה, כי יש מקום לקצר את התקופה כך שתעמוד על תשעה חודשים מיום יציאתו של המבקש לחופשת הפרישה.

2.       המבקש מילא תפקידים שונים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת). בתפקידו האחרון מאז יום 1.7.04 ועד ליום 31.12.06 כיהן המבקש כמשנה למנכ"ל משרד התמ"ת. ביום 1.1.07 סיים המבקש את תפקידו ויצא לחופשת פרישה, שהסתיימה ביום 30.4.07, מועד בו פרש משירות המדינה. המבקש חפץ כי יותר לו לכהן כמנכ"ל התאחדות תעשייני היהלומים בישראל בע"מ לקידום תעשיית היהלומים (להלן: ההתאחדות), וזאת באופן מיידי.

3.       במסגרת תפקידו כמשנה למנכ"ל משרד התמ"ת היה המבקש אחראי על תיאום תוכניות העבודה של אשכול התעשייה, אשר כולל את מינהל היהלומים. המבקש הצהיר, כי בעת שכיהן כמשנה למנכ"ל הוא לא טיפל בנושאים השוטפים של מינהל היהלומים והמפקח על היהלומים, מלבד השתתפותו בדיוני 'תהליך קימברלי'. כעולה מהבקשה, עניינם של דיונים אלה הוא הסדרה בינלאומית של המסחר ביהלומי גלם בין המדינות המשתתפות בתהליך, במטרה לוודא את מקור היהלומים הנסחרים, ולהבטיח שהתמורה עבורם לא תשמש למלחמות באזורי סכסוך באפריקה. מעורבותו האחרונה של המבקש ב'תהליך קימברלי' הייתה בדיונים שהתקיימו בחודש אוקטובר 2006, ביחד עם סגן המפקח על היהלומים. בדיונים אלה השתתפו כמשקיפים גם מנכ"ל בורסת היהלומים ומנכ"ל ההתאחדות. 

בתפקידו הקודם במשרד התמ"ת, עד ליום 1.7.04, מילא המבקש את תפקיד מנהל מינהל יהלומים, אבני חן ותכשיטים ושימש כמפקח על היהלומים מתוקף צו הפיקוח על היהלומים, ייבואם וייצואם, תשל"ט-1979. כמפקח על היהלומים - תפקיד אותו סיים המבקש לפני למעלה משנתיים כאמור - היו למבקש סמכויות רישוי ופיקוח רחבות על כלל תעשיית היהלומים בישראל.

4.       המשיבה סברה, כי סעיף 4 חל בעניינו של המבקש, הן בשל כך שהיה אחראי על תיאום תוכניות העבודה של אשכול התעשייה, אליו משויך מינהל היהלומים, הן לאור הקשר שהמשיך להתקיים בין המבקש להתאחדות במסגרת 'תהליך קימברלי' והן לאור הסמכויות הפוטנציאליות הכלליות הגלומות בתפקיד המשנה למנכ"ל בכלל, ותפקידו כממלא מקום מנכ"ל המשרד בפרט. עם זאת, לשיטתה של המשיבה קיימים שיקולים המצדיקים את קיצורה של תקופת הצינון, במידת מה:

א.       עיקר הזיקה שהייתה למבקש עם תעשיית היהלומים התקיימה במסגרת תפקידו כמפקח על היהלומים וממועד סיום תפקיד זה חלפו כשלוש שנים.

ב.        על-פי הצהרת המבקש, לא הייתה לו נגיעה של ממש בתחומים הנוגעים להתאחדות, מלבד השתתפותו בדיוני 'תהליך קימברלי', אשר בהם, כך סבורה המשיבה, לא ניתן לאתר זכות ממשית שניתנה להתאחדות על-ידי משרד התמ"ת.

ג.        ההצעה להתמנות כמנכ"ל ההתאחדות הוצגה בפני המבקש לאחר המועד בו יצא לחופשת פרישה.

ד.        שנות שירותיו הרבות של המבקש בשירות המדינה (כשלושים שנים) מצדיקות התחשבות יתרה בבקשתו. 

לפיכך סברה המשיבה, כי יש מקום לקצר את תקופת הצינון ולהעמידה על תשעה חודשים, החל מיום יציאת המבקש לחופשת פרישה (1.1.07), וזאת בכפוף להתחייבותו של המבקש לפעול בהתאם לאיסורים הקבועים בסעיף 2 ו-3 לחוק הצינון.

5.       הכרעה בבקשה מחייבת בחינת מטרותיה של ההתאחדות וקשריה עם משרד התמ"ת. מתקנון ההתאגדות של ההתאחדות (נספח ג' לבקשה) עולה, כי ההתאחדות הוקמה להשגת מטרות ציבוריות ולא למטרת השגת רווחים כל שהם. מטרותיה העיקריות, בקיצור נמרץ, הן להביא לקידום ופיתוח תעשיית היהלומים בישראל ולהגן על עניינם של תעשייני היהלומים החברים בהתאחדות, בין היתר, באמצעות ניהול מו"מ בשמם עם ממשלת ישראל ומוסדותיה (סעיפים 3(ו') ו-3(ח)-3(ט) לתקנון).

6.       סעיף 4 לחוק הצינון קובע, כי מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה ממונה על עובד שהיה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטה בתחום הסמכות האמורה. הכלל הוא, כי תחולתו של סעיף 4 לחוק הצינון נבחנת לאור הסמכויות הפוטנציאליות של העובד הפורש ולא רק לפי תפקודו בפועל.

7.       בנסיבותיו של מקרה זה ניתן להצביע על מספר צמתים בהם הייתה למבקש, או לכפופים לו, יכולת להשפיע על הענקת זכות להתאחדות:

ראשית, הגדרת תפקידו של המשנה למנכ"ל משרד התמ"ת (נספח ג' לתשובה) היא רחבה ביותר, ועולה ממנה, כי המבקש היה אמון על עיבוד והכנת התוכנית השנתית הכוללת של המינהלים והיחידות השונות, וכן על ניהול המו"מ מטעם משרד התמ"ת עם גופי הממשלה ועם גופים חיצוניים, כדוגמת ההתאחדות. לפיכך ברור, כי כל ניסיון מצד ההתאחדות להביא להגשמת מטרותיה, שהן, כזכור, קידום ופיתוח תעשיית היהלומים בישראל והגנה על עניינם של תעשייני היהלומים, חייב היה לעבור דרך המבקש. המבקש הצהיר אמנם, כי בפועל לא היה לו קשר בעת מילוי תפקידו כמשנה למנכ"ל עם ההתאחדות, מינהל היהלומים והמפקח על היהלומים, למעט השתתפות בדיוני 'תהליך קימבלי', אשר ביחס אליהם יורחב להלן. יחד עם זאת, לאור הכלל לפיו בחינת העניין תיעשה על-פי תיאור תפקידו של המבקש ולאור הסמכויות הממשיות והפוטנציאליות שבו (ראו: ו"ע (ירושלים) 6031/03 גלעד נ' נציבות שירות המדינה, לא פורסם, 17.7.03), לא יכול להיות ספק, כי המבקש נלכד בגדר האיסור הקבוע בסעיף 4 לחוק הצינון.  

שנית, ההשתתפות בדיוני 'תהליך קימברלי' יכול שטומנת בחובה אפשרות להעניק זכויות להתאחדות. הגדרת טיבם של דיונים אלה בתגובת המשיבה - "הסדרה בינלאומית של המסחר ביהלומי גלם בין המדינות המשתתפות בתהליך, במטרה לוודא מהו מקור היהלומים הנסחרים, ובכדי להבטיח שהתמורה עבורם אינה משמשת למלחמות באזורי סכסוך באפריקה" - מקפלת בחובה הטלת חובות בדיקה מוגברות על היהלומנים. ברי, כי הגשמת חובות אלה דורשת מהיהלומנים השקעה כספית, ועל פניו נראה כי תוצאה כזו אינה עולה, בהכרח או בכל מקרה, בקנה אחד עם מטרת ההתאחדות לקדם את עניינם של תעשייני היהלומים. השתתפותו של המבקש בדיוני 'תהליך קימברלי' יכולה הייתה, אפוא, להשפיע על טיב החובות המוטלות על תעשייני היהלומים. נקודת המוצא היא, כמובן, כי שיקול הדעת שהפעיל המבקש במהלך השתתפותו בדיוני 'תהליך קימברלי' היה ענייני והתבסס על קידום מטרותיו של משרד התמ"ת. ואולם, הלכה היא כי גם כאשר לא עומדת כל ראייה קונקרטית לפגיעה בטוהר המידות, יש טעם במגבלה שקבע המחוקק בסעיף 4 לחוק הצינון, באופן המונע כל אפשרות, ולו קלה, של ניצול המעמד (ו"ע (ירושלים) 1046/05 רכלבסקי נ' נציבות שירות המדינה, תק-מח 2006(1) 10706).

8.       חרף זאת אנו סבורים, כי במקרה זה קיימים שיקולים המפחיתים את החשש שעצם קיצור תקופת הצינון הקבועה בחוק יפגע במקרה דנן בטוהר המידות ובמראית פני הצדק. ראשית, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שלא אותרה זכות ממשית אותה העניק המבקש להתאחדות. שנית, וזה השיקול המכריע בענייננו, קיימת חשיבות לאופי ומהות פעילותה של ההתאחדות. אמנם, אין המדובר בתאגיד ממלכתי או בחברה ממשלתית, המוזכרים בסעיף 14(ב)(5) לחוק הצינון כגופים שההעסקה בהם מצדיקה היענות לבקשות לקיצור תקופת צינון. ואולם, ההתאחדות היא גוף בעל מאפיינים ציבוריים, הפועל ללא מטרות רווח ומייצג את האינטרסים של כלל תעשייני היהלומים בארץ, כאשר מטרותיו עולות בקנה אחד עם המטרה הכוללת של טובת המדינה (ראו והשוו: ו"ע (ירושלים) 1025/06 בלשניקוב נ' נציבות שירות המדינה, תק-מח 2006(2) 6896). מהטעם הזה, לא ניתן ללמוד לעניין שבפנינו מפסיקת הועדה בעניין יעקובוביץ (ו"ע (ירושלים) 2017/01), שהיה המפקח על היהלומים, ולאחר פרישתו מהשירות הציבורי ביקש כי יותר לו לייעץ לחברת יהלומים פרטית, וזאת להבדיל מהמבקש החפץ לעבוד בחברה המייצגת את האינטרס של כלל תעשייני היהלומים בארץ.  

נוסיף, כי האיסורים הקבועים בסעיפים 2 ו-3 לחוק הצינון, המגבילים את המגעים העתידיים שיהיו למבקש עם משרד התמ"ת, איסורים אותם הדעת נותנת שהמבקש יכבד, משתלבים אף הם בכלל השיקולים התומכים בקיצור התקופה, בהניחם יסוד מעשי להפגת החשש.

באשר למשך תקופת הצינון, בהביאנו בחשבון את מכלול השיקולים שפורט לעיל, לרבות פרק הזמן שחלף ממועד היציאה לחופשת פרישה (1.1.07) ועד למועד הפרישה הפורמלי משירות המדינה (30.4.07), נראה לנו כי ניתן להעמיד את תקופת הצינון על שישה חודשים. כמקובל בפסיקת הועדה, חופשת הפרישה יכולה להימנות  כחלק מתקופת הצינון.

לאור האמור, אנו מתירים למבקש לקבל את תפקיד מנכ"ל ההתאחדות החל ביום 1.7.07.